האינטרנט משנה את האופן שבו אנחנו זוכרים דברים, ומוביל לתופעה של עודף זכרון: האינטרנט זוכר הכל, גם מה שאנחנו מבקשים לשכוח. מאמר מקיף שפורסם לאחרונה בעיתון "דה מרקר" וכתבה ששודרה בערוץ 10 מנסים להסביר לנו את העולם החדש שבו אנו חיים ואת מערכת היחסים המורכבת שאנו מנהלים עם הזכרון הדיגיטלי שלנו. הנה 4 זוויות חדשות להתייחסות לזכרון ולשכחה שלנו בעידן הדיגיטלי

1. האינטרנט כ"מיקור חוץ" למטלות הזיכרון
   האינטרנט זוכר הכל, גם את הדברים שאנחנו שוכחים, או שהיינו רוצים לשכוח: הציונים הגרועים בתיכון, הסטטוסים המטופשים שבהם התלוננו על העבודה. פרופ ויקטור מאיר שונברגר מאוניברסיטת אוקספורד שחיבר את הספר- "ערך השכחה בעידן הדיגיטלי" מסביר כי במשך אלפי שנים ניסתה האנושות לזכור כמה שיותר. באמצעות ספרים, ציורים, תמונות ואנשים שקרובים לנו, ניסו בני אדם להתגבר על מגבלות הזיכרון האנושי הפגום ולהציל כמה שיותר מהמידע על חייהם. ברירת המחדל של הזיכרון האנושי היא שכחה: אנחנו זוכרים רק את הדברים החשובים לנו, ואת כל השאר - כלומר הרוב - שוכחים. אולם מהרגע שבו נולד האינטרנט, היה ברור שמדובר בכלי המושלם ביותר לאחסון מידע שהומצא אי פעם. לפתע נוצר כלי שמאפשר לנו לאחסן מידע בזול ומבלי להזדקק לשטח רב. לראשונה בהיסטוריה ניתנה לאדם האפשרות לזכות במה שרדף אחריו במשך עשרות אלפי שנים: זיכרון אבסולוטי. וככל שיותר ויותר מחיינו עבר לרשת, כך השתנה המאזן בין זיכרון לשכחה.



2. מנגנון ההשלמה האוטומטי שמייצר ידע חדש ולא נשלט
   בחודשים האחרונים יש גידול במודעות שלנו לעודף הזכרון של האינטרנט. באירופה, לראשונה מאז צמח עולם האינטרנט, קבע בית המשפט כי לכל אזרח אירופי יש את הזכות להישכח. אלפי אירופאים כבר פנו לגוגל עם דרישות מסוימות להימחק ולהישכח מהאינטרנט ומגמה זו עשויה להביא למצב שלחלקנו יהיה תיעוד נרחב באינטרנט, אחרים ימחקו ויתחזקו את העקבות הדיגיטליים שלהם וקבוצה שלישית של אנשים עשוייה להחליף את שמה באופן תדיר על מנת להתמודד עם עודף הזכרון של האינטרנט.  בישראל, תבע אדם את גוגל בשל התוצאות שעלו במנגנון ההשלמה האוטומטי של גוגל כאשר כתב את שמו.
   קיומו של מנוע החיפוש משפיע על מידת התפשטותו של מידע בעולם הדיגיטלי. מידע שסווג כבלתי רלוונטי באמצעות משתמשי המנוע יקטין משמעותית את היקף ההתפשטות שלו. מצד השני, השימוש שהמנוע עושה בהצעות להשלמת מילים אוטומטית בשאילתות, המציג לשואל המשכים אפשריים לשאלתו בהתבסס על שאלות קודמות שנשאלו על ידי משתמשים אחרים. כך, מייצרת הטכנולוגיה הוא הקשרי ידע חדשים בתודעת השואל ובמרחב הדיגיטלי. יצירת הידע החדש באמצעות השלמות חיפוש אוטומטיות מעוררת פולמוס לאור השלמות שאילתות באמצעות מילים פוגעניות שיוצרות בתורן השפעה פוגענית בעצמן. למנוע החיפוש ישנה אם כן היכולת להשפיע על הדינאמיקה של הידע, מידת התפשטותו ודרכי השפעתו.



3. זה נשמר במחשב? אז אני לא אזכור
   פעם המוח האנושי היה המכשיר הטוב ביותר לאחסון מידע, כיום הוא משתרך מאחור. הודות להתקדמות הטכנולוגיה נהפך האינטרנט ל״כונן החיצוני״ שאליו אנחנו מעבירים יותר ויותר מהזיכרונות שלנו - מעובדות פשוטות ועד התמונות והזיכרונות האישיים.
   במקביל למחקרים שמראים שאם אנחנו מצלמים את מסיבת הסיום של הילד שלנו בגן, אנחנו לא נזכור אותה, בניסוי שנערך בשנה שעברה באוניברסיטת קולומביה התבקשו נבדקים להעתיק נתונים לתוך מחשב. לחצי מהנבדקים נאמר שהעבודה שלהם תישמר במחשב. לחצי השני נאמר שהיא תימחק מיד אחרי שיסיימו. האנשים שהאמינו שהמחשב שמר את העובדות שהקלידו בקושי זכרו את המידע שקראו. במקום להעביר את המידע לזיכרון האישי שלהם, הם העבירו את המידע לענן. הניסוי מדגים עד כמה נהפך האינטרנט לסוג של כונן זיכרון חיצוני שבו אנחנו מאחסנים מידע, במקום לזכור אותו בעצמנו. אם בעבר היינו מעבירים את הזיכרונות האלה לאדם אחר, או פשוט לפיסת נייר, כיום הענן הוא השותף הזה. חוקר מאוניברסיטת קולורדו מסביר כי מנקודת מבט קוגניטיבית תמיד השתמשנו במקורות חיצוניים שיעזרו לנו לזכור. המשפחה שלך זוכרת דברים בשבילך, החברים, בן או בת הזוג. האינטרנט פשוט גדול יותר, מהיר יותר, חזק יותר ומיידי יותר. האינטרנט, הוא אומר, גורם לנו להרגיש בטוחים וחכמים יותר. היכולת שלנו לזכור התחלפה ביכולות הזיכרון של האינטרנט.



4. הזכות להישכח- מה יקרה אם כולנו נמחק עקבות דיגיטליים?
   הפכנו, אם כן, מחברה שנוטה לשכוח לחברה שלא שוכחת דבר. אך ללא שכחה, העבר שלנו תמיד נוכח אתנו. בשנים האחרונות נהפך הזיכרון (או ליתר דיוק: השכחה) ברשת לאחד הנושאים העיקריים שמעסיקים חוקרי רשת וקובעי מדיניות ברחבי העולם. ליכולת של האינטרנט לזכור כל פרט מידע עלינו שהוכנס לתוכה מתלוות לא רק שאלות חוקתיות בנוגע לפרטיות וסוגיית הבעלות על המידע שלנו - כלומר, בנוגע לזכות להישכח - אלא גם שאלות תרבותיות (כיצד תיראה חברה עתידית שבה שכחה היא רק זיכרון רחוק?) ופילוסופיות (האם אנחנו מאבדים את היכולת לסלוח כשאנחנו מאבדים את היכולת להישכח?).