בחודש עבר נפטר במפתיע ג'יי קרוס, אחד המומחים המובילים והמפורסמים בעולם בתחום הלמידה הארגונית. רק שבועיים לפני כן הוא הוציא את ספרו "Real Learning" מדריך עדכני ומעשי לאיך להיות אדם לומד. ג'יי קרוס נחשב לאיש שהטביע את המונח "e-learning" לפני 20 שנה ואת המונח "למידה לא פורמאלית" לפני כעשר שנים. בשנת 2006 הגיע ג'יי קרוס לישראל כאורח של בית ספר ספירלה מבית HIT, והעביר סדנה של יום לעשרות אנשי הדרכה בנושא הלמידה הלא פורמאלית. היה זה מונח לא מוכר עד אז בארץ וחשיפתו למחלקות ההדרכה בארגונים השפיעה על מדיניות הלמידה באותם ארגונים עד היום. קרוס תעד את מסעו בארץ בבלוג שלו, בשבוע שהחל בסדנה בחולון והסתיים בפריצתה של מלחמת לבנון השניה בעת שסייר בצפון הארץ. עם מותו המפתיע התמלא עמוד הפייסבוק שלו בעשרות דברי הספד של עמיתים למקצוע, תלמידיו ומעריציו מכל העולם.

הספר Real Learning יצא כאמור באוקטובר, שבועיים לפני מותו של ג'יי קרוס. הספר מהווה סוג של צוואה לכל מי שרוצה לדעת איך ללמוד בעולם שבו, כפי שמתאר קרוס, מתרחשים בכמה דקות אירועים שבדור של הסבים שלנו היו מתרחשים בשעה. העולם נעשה מורכב יותר וצפוי פחות ואנו נדרשים להתמודד עם האירועים האלו בזמן אמת. למידה ועבודה הפכו לזירה אחת, וכל היום אנו נדרשים ללמוד שיעורים ולהפיק לקחים. את הספר שלו מגדיר קרוס כ"ספר בישול" או מעין מדריך "עשה זאת בעצמך"  (do it yourself learning) עם מתכונים שאפשר ממש להכין ולא רק לקרוא אודותם. הספר כולל לא מעט תרגולים (וגם אזהרה שמי שרק יקרא את הספר ולא יתרגל אותו לא יזכור את מה שיקרא).  קרוס מתאר בספר את התפתחות חקר המוח וטכנולוגיות הלמידה בעשרים השנים האחרונות שמוכיחים שהמוח הוא גמיש ויכול לשנות את עצמו בכל שלב. ניצול נכון של גמישות זו יכול להוביל אותנו לחיים פרודוקטיביים יותר ומלאי סיפוק.

ללמידת אמת יש תנאי הכרחי אחד. על כל אחד מאיתנו לנהל plob (שילוב של המילה blog והמילה personal, כלומר בלוג אישי ולא בלוג פומבי). הפלוג הוא הכלי לחזוקה ותיעוד רפלקטיבי של תהליכי הלמידה שלנו. העלאה על הכתב של ההתקדמות והכשלונות שלנו, תיעוד של המשוב שאנו מקבלים מהסביבה שלנו וכתיבה מכוונת של החזון שלנו, מאפשרים לנו לטפל בעצמנו לאורך ציר זמן. חוקרים מאוניברסיטת הארווארד גילו שתיעוד רפלקטיבי באמצעות יומן למשך כ- 15 דקות ביום מגדיל את הביצועים שלנו ב- 23%! ההמלצה של ג'יי קרוס היא לכתוב כל יום ולקרוא את מה שכתבנו אחת לשבוע.

קרוס מודע לקושי לייצר הרגל יומי שכזה, וממליץ בפירוט כיצד לייצר הרגל חדש בשיטת ה"צעדים הקטנים" שמאפשרים ליצור התרגלות הדרגתית ולא מאיימת.

1. שלב הגילוי- המתרחש כאשר אנו נחשפים לרעיון חדש
2. שלב ההערכה- כאשר אנו בוחנים את השווי של הרעיון
3. שלב הפעולה- אנו מבצעים פעולה התנסותית בעקבות החשיפה והגילוי
4. שלב הרפלקציה- אנו חושבים על מה שבצענו ואולי אף חולקים זאת עם אחרים

שלב הגילוי:
שלב הגילוי מתרחש כאשר אנו נחשפים למידע חדש. הוא יכול להיות קטן או גדול ובד"כ ינבע מאינרטאקציה עם הסביבה: שיחות עם עמיתים, מידע המגיע מהרשת, התנסות במקום העבודה, מנוי לאתר מקצועי או מגזין, איתור תשובה לשאלה המעסיקה אותנו, תצפית על מה שעושה מישהו אחר, משוב שקיבלנו מאחרים וכד'
החשיפה מתנהלת באמצעות אחד מחמשת החושים שלנו. המידע העצום שמגיע אלינו באמצעות החושים, בעיקר דרך העיניים שלנו, עובר את מסננות המוח שלנו, ומה שנראה לנו מעניין או רלבנטי נכנס ל"סרט" הפנימי שהמוח שלנו מסריט. בעידן הצפת התוכן שבו אנו חיים כיום, לא פשוט לסנן. אם נספוג לתוכנו תוכן לא איכותי, הוא יישאר לא איכותי. שלב הגילוי חייב לכלול בחירה של מקורות תוכן אמינים ומהימנים ולכן הפעלת המסננות באופן אקטיבי היא מיומנות קריטית לשלב זה של הלמידה. קרוס מבהיר שאין הכוונה רק לסינון אתרי אינטרנט או רישום לאתרים מקצועיים (בספר יש הרחבה לגבי מסננות המהימנות שאנו יכולים להפעיל על תוכן באינטרנט), אלא גם הימנעות מלפגוש אנשים שמבזבזים את הזמן שלנו, הקפדה להתרועע עם אלו שיש לנו מה ללמוד מהם והתנסות בשיתופי פעולה עם אנשים פתוחים המאפשרים לנו לצאת מסביבת הנוחות שלנו. לימוד חכם פירושו גם ניווט חכם בקשרים חברתיים, במשימות ש"מותחות" את היכולות שלנו וביצירת קשרים המאפשרים לנו להתמחות במה שחשוב לנו.

כיצד נגלה יותר, ובאופן שיטתי? באמצעות חיפוש אקטיבי של נושאי עניין, שייכות לקהילות פרקטיקה מקצועיות, לעקוב אחר מומחים מהמקצוע שלנו ברשתות החברתיות, להיות מנוי לעיתונים מקצועיים, להשתתף בפורומים, לנהל סביבת אוצרות (curation) ועוד. כל אלו מיייצרים עבורנו את מה שקרוס מכנה PKM- Personal Knowledge Mastery- סביבת התמחות אישית, שהיא גם סביבת אוצרות אישית. קרוס מכנה את הסביבה "חנייה" חיצונית של המוח שלנו. אנו "מחנים" בה את הידע שמעניין אותנו, מתנסים בה ומשתפים חלק ממנה לאחר שחשנו את איכות התוכן שאצרנו. הדגש בסביבת האוצרות הזו הוא לא לזכור במוח את כל התוכן, אלא לאחסן אותו באותה "חנייה חיצונית" ולהתנסות בו בהדרגה.

דגש נוסף של קרוס לשלב הגילוי הוא ההבנה עד כמה למידה מתרחשת בהקשרים חברתיים, ועד כמה כולנו "חיות חברתיות". הספר כולל שורה של המלצות כיצד כדאי לנו לייצר אינטראקציות חברתיות עם הסביבה שלנו לטובת גילוי הלמידה. הוא ממליץ לנו לשאול עמיתים שאלות ולהשיב להם תשובות, לחלוק איתם מקורות מידע, לנהל איתם סיעורי מוחות ופתרון בעיות, לעדכן אותם ולהתעדכן מהם על תהליכי למידה וכאמור, לבחור את החברים המקצועיים שלנו בחכמה רבה. גם ילדים, לטענת קרוס, לומדים טוב יותר מחברים שלהם מאשר מההורים שלהם. אם אנחנו כהורים רוצים שהילדים שלנו ילמדו טוב יותר, עלינו לאפשר להם להיות במגרש המשחקים עם ילדים שאפשר ללמוד מהם, שמסוגלים לחלוק, לקבל ולהיענות לאתגרים. פעולות אלו יהיו אפקטיביות מאשר אם ננסה אנחנו כהורים להקנות להם חינוך וידע בעצמנו.

הערכה ופעולה
למרות המסננות והפילטרים שמצופה מאיתנו להפעיל כבר בשלב הגילוי, יש עדין הצפה אדירה של מידע הדורש טיפול. לאחר שהגענו למצב שזכרון העבודה שלנו מזהה תפיסה חדשה או מעניינת של תוכן, אנו מתחילים להעמיק בה וכעת יש להיזהר שמא הנוירונים שלנו "יחבקו" את הממצא החדש. המסע שבו "תוכן זר" הופך לרעיון בר ביצוע הוא שלב קסום. עצם החשיבה על הרעיון הופכת אותו למקושר בתוך המוח שלנו תוך חיבור לידע קודם שיש לנו בנושא. לכן קרוס מציג את השלבים של "הערכה ופעולה" כשלבים מאוחדים, ומסביר שאנו מנתרים בין הערכה לפעולה באופן קבוע ובמהירות רבה, ממש כמו סביבון. אי אפשר להעריך בלי לפעול ואי אפשר להרוויח מפעולה בלי להעריך אותה. היכולת שלנו להתנסות בתפיסה החדשה תלויה בין השאר ברמת הסיכון שאנו מוכנים לקחת אותה התנסות וקרוס מקדיש זמן רב למדידת הסיכון שכדאי לנו לבצע טרם ההתנסות. ההתנסות היא המורה הטוב ביותר לעצמנו, ללא פעולה אמיתית אין משמעות לקריאה או הקשבה. ההערכה מתבצעת בזמן אותה התנסות ושם אנו נדרשים לראות איזה בונוסים הרווחנו. ניסינו משהו. האם זה עבד? אולי ננסה שוב והפעם קצת יותר רחוק, האם זה עבד גם הפעם? כדאי לנסות שוב. ממש כמו הברגה של בורג, כדאי לנו לבצע "כמה סיבובים" של הברגה ברמות סיכון עולות ולעצור כל פעם לראות אם הצלחנו להתקדם צעד נוסף אל עבר היעד. קרוס מדגים בספרו את תופעת ה" אהה-ה" (a-ha)- הרגע הזה שבו אנו מרגישים שלמדנו משהו חדש ומועיל – והוא מעודד אותנו לבצע פעולה ולא רק לשמוע אודותיה. מונח נוסף שמוסבר ומודגם בספר הוא המונח stretch assignments- היכולת שלנו להקצות לעצמנו משימות ש"מותחות" אותנו מחוץ לאיזור הנוחות שלנו. בספר קרוס ממפה את האפשרויות שלנו למתוח את עצמנו באמצעות קהילות למידה מקצועיות או אפילו יצירת ברית עם הבוס שלנו על מנת שהוא יקפיד לתת לנו "משימות מותחות" שכאלו. אם הבוס שלנו הוא לא שותף מתאים, כדאי לנו "לגייס" לעצמנו חונך או להפוך לחונכים בעצמנו על מנת לאפשר לנו סביבה שמוציאה אותנו מאיזור הנוחות הקיים שלנו.

בספר ניתנים דגשים רבים לגבי פעולות למידה אפקטיביות (בהם אנו עוסקים רבות בעיתון שלנו לאורך השנים): למידה במנות קטנות עם זמן להפסקות, הימנעות ממולטי-טאסקינג (ביצוע משימות במקביל), השארת מקום קבוע לספקנות בתהליך הלמידה, הקפדה על שינה בין פעולות הלמידה, גיוון של סביבות הלמידה, המחשה ויזואלית של התהליכים, שימוש במפות למידה, ועידוד עצמי לבצע טעויות על מנת ללמוד מהן.
שלב הפעולה הוא שלב שיש בו סיכון. הוא מחייב אותנו לבצע משהו שלא בצענו בעבר, ולא בטוח שהדבר משתלם או מבטיח לנו תחושת תגמול. קרוס מציע מחוונים אישיים לבחינת רמות הסיכון שאנו מוכנים לקחת ומדגים לנו פעולות חדשות שאנחנו יכולים לבצע, כגון: התעקשות על ביצוע פעולות שמעולם לא בצענו בעבר, התנסות בפעולה עם אנשים חדשים שאנו לא מכירים, הימנעות מהסיחפות אחרי דעה מקצועית של אחר, ודיבור בקול רם עם עצמנו על התהליך.

אחד הדגשים המעניינים והחשובים המוצגים הספר היא החשיבות להיות שמח ומאושר בזמן תהליך הלמידה כתנאי לאפקטיביות שלה. אנשים שמחים מבצעים טוב יותר, הם מעורבים בעשייה שלהם פי שתיים מאנשים לא שמחים, הם יצרנים ב- 50% יותר מעמיתיהם ויש סיכוי גבוה פי שלוש שהם יציעו רעיונות יצירתיים וחדשנים.  מי שרוצה לבצע למידה אמיתית צריך לבצע פעולות מתוך מקום שמח ואופטימי אחרת מהלכי הלמידה שלו יתקלו בקשיים לאורך הדרך.

רפלקציה
דיואי היטיב לאמר שאנחנו לא לומדים מעצם ההתנסות, אלא מההתבוננות על ההתנסות. הרפקלציה הוא אחד השלבים שבו רובנו "מתנתקים מהמסילה של הלמידה" ומחמיצים את הלמידה האמיתית. ההבנה שהלמידה מתרחשת באמצעות הביקור החוזר אל התוכן היא קריטית ביכולת שלנו לבצע למידה אמיתית ובעלת משמעות. הרפקלציה מתרחשת במיטבה כאשר אנחנו מבררים עם עצמנו היכן התוכן מתאים לנו, מלבנים אותו עם אנשים אחרים, מתעדים אותו או משתפים בו.
כאן השימוש ב"פלוג" (plog) יכול לסייע מאוד. חזרה אל מה שתעדנו מאפשר לנו לשאול את עצמנו- מה למדנו? איך למדנו זאת? למה זה חשוב? מה זה משנה לנו? מה יקרה לנו אחרת בעקבות זאת?
אנחנו עשויים לחשוב שהשלבים האלו מיותרים, כי הרי "כבר הבנו את התוכן" אבל המחקר המדעי מדגיש שעד שלא התבוננו, בעצם לא הבנו. על מנת לחזק את התוכן חשוב מאוד שננסה לחלוק אותו עם אחרים, גם כדי לעגן את הידע וגם להגביר את תחושת התגמול שלנו מעצם הנתינה לאחר או תחושת המיצוב של המוניטין שלנו. המורה המלמד לומד יותר מאשר התלמיד, ולכן  קרוס מציע "לעבוד בקול רם" (work out loud)- כדי לאפשר את החיזוק הקריטי הזה לתהליך הלמידה. ארגונים יהיו מצליחים יותר אם ייצרו פלטפורמות המאפשרות לעובדים לחלוק ידע כזה בנדיבות ולהגביר שיתוף פעולה בין הגורמים השונים בארגון.

החשיבות לבצע רפלקציה בקול רם מוסברת בכך שהיא גורמת לעבודה שבצענו להיות בעלת נראות, באופן שיכול גם לסייע אחרים. כאשר נבצע עבודה בקול רם, נהפוך לפתוחים יותר ומקושרים יותר, ניצור לעצמנו רשתות משמעותיות יותר. השיתוף מכריח אותנו לבצע רפלקציה מעצם ההמללה שמתרחשת בזמן הדיבור בקול רם, ומשפרת כתוצאה מכך את איכות הפעולה שלנו. לכל אלו מצטרפת כמובן ההזדמנות לקבל משוב מאחרים על הידע שהפגנו.

הספר של קרוס מומלץ מאוד. הוא מעשי, נקרא בשטף, מעודכן מאוד לעשור השני של המאה ה- 21 ומוסבר בבהירות רבה. אין ספק שקריאה ותרגול שלו יכולים לשכלל כל אחד מאיתנו בניצול המתנה הגדולה של המוח שלנו, מתנת הלמידה.

לרכישת הספר Real Learning של ג'יי קרוס לחצו כאן