מסקרן ללמוד על סקרנות! סקירת מחקר על מדעי הסקרנות מגלה כי סקרנות היא סוג של אינסטינקט מיוחד, שנובע פחות ממה שאנחנו לא יודעים ויותר ממה שאנחנו כבר יודעים. היא ללא ספק מבטאת את החיפוש המתמיד שלנו אחרי חדשנות, אבל מתרחשת כאשר לא מדובר במשהו חדש מדי. מסקרן?

מהי סקרנות?
אפשר להגדיר סקרנות כפונקציה של מוטיבציה והכוונה הגורמים לנו ללמוד משהו חדש, והסקירה מנסה לפענח ממה נובעת המוטביציה ואיך נוצרת ההכוונה שלנו.

האם סקרנות היא אינסטינקט או דחף?
לאנשים יש צורך לאכול, לשתות ולהתרבות. האם סקרנות עונה על דחף שכזה? על פי גורג' לוונשין, פרופסור לכלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטת קרנגי מלון, התשובה היא כן. עלינו להתייחס ל"דרייב" שלנו ללמוד,להמציא, לחקור כמשהו שדומה מאוד לדחפים כאלו.

מה מושך ומה מתגמל בלהיות סקרן?
מה שמסקרן על סקרנות, זה שהיא לא קשורה לתגמול ספציפי. איך מבינים את המשיכה המוזרה הזו של אנשים לתוכן ומידע שלא מספק גמול חיצוני? ברור מדוע אורגינזם מחפשים מים, אוכל, מקלט, בריאות- כי זה מתגמל אותם. מהו הדבר הזה שאנחנו מרגישים כתוצאה מכך שנוסף לנו ידע חדש על העולם?
המשיכה לאותו מידע נובעת ביסודה מהתחושה שהמידע נוסף יעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר או להתאים את עצמנו לסביבה משתנה. סקרנות אינה מתנהלת כמו באיזה מסע נדודים פתוח ותועה. אנחנו סקרנים לגבי דברים מסויימים בלבד, ואנשים שונים סקרנים לגבי דברים שונים. מדענים שבוחנים את המנגנון של סקרנות מגלים שבבסיסה היא מתנהלת כמו אלוגריתם של סבירויות. המוח שלנו מחשב באיזה מסלול או פעולה הוא יקבל את מירב הידע במינימום זמן.

האם סקרנות היא בריחה משעמום?
לצד חקר הסקרנות יש חשיבות לחקר השעמום ולהבנה מה הקשר בין סקרנות לשעמום. האם הם הפכים אחד של השני? המוטיבציה בסקרנות היא לא מובנת מאליה. צמא מניע אותנו לשתות ורעב מניע אותנו לאכול. מה גורם לנו להסתקרן? הפילסוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר האמין שלהיות מרוצה ושלם זה בעצם להיות משועמם. לדידו, מה שמניע סקרנות נובע הרבה מאוד מתוך בריחה משעמום. הסיבה האמיתית שאנחנו לומדים כ"כ הרבה בחיים שלנו היא פשוט כי אנחנו שונאים מונוטוניות. אז אולי בפעם הבאה שתשמעו ממישהו ש"מ-ש-ע-מ-ם  לו" , תזהו שם בקשה פנימית להכוונה למשהו מסקרן.

אבל שעמום לבדו ודאי אינו יכול להסביר סקרנות. שעמום וסקרנות אינם הפכים על רצף. שעמום אינו מייצר סקרנות. הסקרנות איננה דרך המילוט היחידה משעמום ורוב מקרי הסקרנות נוצרים כאשר אנחנו לא משועממים. למעשה אנחנו יכולים להיות באמצע פעילות מאוד מהנה ועדין לעצור הכל ולהסתקרן ממשהו חדש.
אפשר לראות את השעמום כ"מאותת" המעביר סימנים למוח. כאילו המוח מבקש "לשדר" לנו שאנחנו לא עושים שימוש מירבי בחלק ממנו, בדומה לשדרים שאנחנו מרגישים בסימנים הראשונים של הרעב. שעמום מזכיר לנו שאנחנו צריכים לאמן קצת את המוח.

מתי אנחנו נעשים סקרנים?
הסקרנות מתעוררת כאשר אנו נתקלים במשהו חדש וכל דבר חדש מעורר אותנו. אך מתברר, שכמו כשבוחרים ספר טוב בחנות הספרים, סקרנות מוליכה אותנו למידע שהוא חדש, אבל לא יותר מדי חדש. למעשה, הסקרנות היא במיטבה כאשר יש ניחוש לא רע לגבי התשובה למשהו אבל לא לגמרי בטוחים לגביה.
חוקרי המוח משתמשים במושג "בונוס החדשנות". זהו אותו משקל נוסף שאנחנו נותנים לרעיונות חדשים. מחקר מ- 2007 גילה שאנחנו דומים לכלב של פבלוב בהתיחסות שלנו לחדש. בכל פעם שיש לנו ציפייה לגלות משהו חדש, אנו חשים תחושת של תגמול, אפילו אם הציפייה לא מתגשמת בסופו של דבר. המחקר המעורר את האפשרות שכל סוג של חידוש מעורר תחושת תגמול מבציע על הדחף הברור שלנו למידע חדש שיסגור פער מסויים שאנו חשים בו.
מחקרים בשנים האחרונות מחזקים את ההבנה שאותו פער לא יכול להיות גדול מדי ולא יכול קטן מדי. מחקר משנת 2009 ביקש מלומדים לתהחבר למכשיר FMRI המאפשר התבוננות על הפעילות המוחית של הלומד. לאחר מכן הם שאלו אותם שורה של שאלות טריוויה. בכל שאלה נתבקשו הלומדים להעריך את רמת הבטחון שלהם לגבי התשובה, וכן נדרשו לדרג עד כמה הם סקרנים לגבי השאלה שנשאלו. לצד זה נבדקה עצמת מרכזי התגמול של המוח.
כצפוי, אנשים היו הכי פחות סקרנים לגבי התשובות שהם חשבו שהם ידעו. אבל, הם היו גם חסרי עניין לגבי שאלות שבהם לא היה להם שום מושג. במקום זאת, הסקרנות זינקה כאשר ללומדים היה ניחוש טוב לגבי התשובה אבל לא היו לגמרי בטוחים. ממש כמו בסיפור "זהבה ושלושת הדובים": הדבר החדש שאנחנו שעשוי לסקרן אותנו צריך להיות לא קשה מדי ולא קל מדי, ולכן ההבנה של משהו הידע הקיים היא אצל הלומד היא לא פחות קריטית מעד כמה הידע החדש מסקרן. הידע החדש והמסקרן, זה שמאפשר מוטיבציה והדרכה, צריך להיות אותה דייסה שזהבה בחרה.

אז איך פועל המוח שלנו באינסטינט הסקרנות?
הדרך שבה המוח שלנו מסתקרן כאינסטינקט דומה למה שקורה לנו כשאנחנו נכנסים לחנות ספרים. אנחנו לא נלך למדף ספרי הילדים, ולא נבחר בספרים שכבר קראנו. אנחנו גם לא נלך לאיזורים שלגמרי לא קשורים אלינו ואנחנו לא מבינים בהם דבר. האיזורים האלו ייחשבו בעינינו כ"לא מענינים".  מדוע לא נבחר בספר כזה? מדוע זה מרגיש לנו שזה לא הולך להיות מעניין? כי כדי ללמוד ולהפעיל את יצר הסקרנות הטבעי שלנו, אנחנו צריכים לאחוז במשהו. כאשר המוח שלנו מחפש ודוחף לאיתור של מידע חדש מהר ככל האפשר, הוא מזהה ומרחיק אותנו ממקומות שהפערים בהם גדולים מדי או קטנים מדי, ומכווין אותנו למסלול או פעולה שבהם הוא יקבל את מירב הידע במינימום זמן.