כל מי שעמד מול כיתת לומדים בהדרכה, נתקל באתגרים הרבים של ניהול הכיתה בעידן רב הסחות והפרעות. לא חשוב מי נמצא שם בכסאות הלומדים- ילדים או מבוגרים, עובדים או מנהלים, זוטרים או בכירים ואפילו אנשי הדרכה וחינוך... כשזה מגיע לישיבה בכיתה כולם הופכים לתלמידים לכל דבר, ואין מדובר בתופעה "ישראלית". לכן, מי שעומד מול הכיתה ייתקל כמעט תמיד באתגרים בולטים או סמויים הנוגעים להתנהגויות הלומדים. התנהגויות אלו פוגעות בדרך כלל באפקטיביות של תהליך הלמידה של כלל המשתתפים, משפיעות מאוד על האקלים והמורל בכיתה ובסופו של דבר מונעים מהשגת מטרות הלמידה. מפתחי למידה שמשקיעים לעיתים שעות ארוכות בפיתוח של שיעור יתאכזבו לשמוע עד כמה עמלם היה לשווא בשל התנהגות הלומדים.
מאמר שפורסם בעיתון Talent Development  של ארגון ה- ATD (לשעבר ה- ASTD)  מחלק את סיבות השורש להתנהגות לומדים בכיתה ל- 3 קטגוריות מרכזיות: מאפייינים אישיים של הלומדים, אילוצים נסיבתיים וכישורי ההנחיה של המדריך או המורה. אם מבינים את סיבות שורש אלו אפשר להתכונן טוב יותר לניהול ההתנהגויות המאתגרות ולהנחות את המפגשים באופן אפקטיבי.

• בישנים או מכונסים: לא יסכימו לשתף פעולה עם אף חלק של המפגש
• אגרסיביים: יכפו את הדעות שלהם על האחרים, לא יקשיבו לנאמר בכיתה וישברו את כללי ההתנהגות המקובלים בכיתה
• פטפטנים: מדברים בדרך כלל בקבוצות קטנות עם אלו שיושבים על ידם ומסיחים את דעתם של עוד משתתפים בסביבה
• יודעים הכל: ינסו לקחת פיקוד על הכיתה או לשתף ביותר מידע ממה שהלומדים באמת צריכים
• "קוטרים": מתלוננים על ענינים פעוטים יחסית לאורך כל ההדרכה
• מאחרים: מפריעים מעצם הכניסה המאוחרת שלהם לכיתה, וההתארגנות שלהם לישיבה ולמידה
• מכורי סמארטפונים: ללא ספק, "המכה ה- 11" של הכיתות של העשור האחרון: על אף תזכורות מנומסות וברורות, לא יניחו את הטלפון בצד או בתיק לאורך ההדרכה

על אף שאפשר להשקיע זמן רב בתיאור המאפיינים של המשתתפים השונים, יש בניתוח הזה סוג של מיקוד שליטה חיצוני, מאחר וכל אותם סוגי לומדים עשויים להתנהג אחרת לגמרי בשיעורים אחרים ועם מנחים אחרים. לכן, מעליב ככל שזה יהיה, האמת היא שברוב המקרים ההתנהגות של הלומדים היא תגובת נגד לתחושה של שעמום, חוסר עניין, תחושת חוסר רלבנטיות ומעל לכל ניתן לאמר שלומדים מתנהגים כך כאשר הם לא מעורבים (engagement)  בתהליך הלמידה ולא מרגישים שייכים אליו. המבטים החטופים בשעון, שינוי תנוחות בישיבה על הכסא, פיהוק, פטפוט, כתיבת סמסים- כל אלו הם אינדיקציות שהלומדים לא באמת נמצאים בחדר. מנחה יכול לנסות להגביר את מעורבות הלומדים באמצעות תצפית, הקשבה ושאלות שיאפשרו ללומדים לתת משוב. מנחים מנוסים יזהו מהר מאוד את האינדקציות והרזמים למאפיינים אלו ולתפור את אופן ההנחיה שלהם כך שתשפר את הלמידה של כולם. הנה כמה הצעות להתמודדות:

• תלמידים מכונסים: לא "להתקיל" את הביישנים או המכונסים ולא להכריח אותם להיות חשופים לעיני כלל המשתתפים. הקפידו לאפשר להם זמן להכיר את שאר המשתתפים, להתערות בסביבה הכיתתית ולגשת אליהם לאט ובעדינות. יש לצפות בהתנהגות שלהם כדי לראות שלמרות היותם מכונסים, הם מעורבים בתהליך הלמידה.
• פטפטנים: כאשר יש קבוצות של מפטפטים המייצרים כדאי פשוט לשבור את המבנה המאפשר להם לפטפט. יצירת פעילות שתגרום להם להחליף מקום ישיבה או מתן משימות ספציפיות עבורם בכיתה על מנת שימלאו תפקיד כלשהו.
• "יודעי כל": אל תסתמו להם את הפה! חלקו את הכיתה לקבוצות קטנות ושבצו אותם עם לומדים שאינם יודעים! תנו להם הזדמנות לחלוק מהנסיון שלהם ותרוויחו לומדים מעורבים והזדמנות ל"שיעור פרטי" ללומד פחות מנוסה החומר.
• "קוטרים" – אל תתנצלו על משהו שאינו בשליטתכם. הכירו בכך שיש תלונה, התייחסו אליה בקצרה והמשיכו הלאה. עיסוק יתר בתלונות ו"ונטילציות" יגבירו את הסחת הדעת של המשתתפים ויקשו על האפשרות להחזיר את הלומדים למסלול.
• מאחרים: התמודדות עם מאחרים יכולה לנוע בין הודעה שהשיעור מתחיל באירוע למידה חשוב ומי שלא יגיע לא יוכל להצטרף באמצע, או להפך, להתעקש דוקא ללמד מהרגע הראשון משהו קצת פחות חשוב אבל עדין כזה שגורם לכיתה להתחיל ללמוד מבלי להמתין למאחרים. כך או כך, אל תתנו למאחרים להשפיע על הכבוד שמגיע לאלו שהגיעו בזמן. התחילו בדיוק בזמן בכל מקרה, ומובן סיימו בדיוק בזמן. המאחרים נכנסו לכיתה לאחר מכן? אל תתחילו שוב בדיוק בשבילם.
• מכורי הסמארטפון: קבעו כללים ברורים לגבי הטלפונים. הקדישו את הדקות הראשונות של המפגש בפרידה מוצהרת של כולם מהטלפונים שלהם, מעבר למצב שקט והנחת הטלפון בתוך התיק. שוחחו עם הלומדים על ההפשעה של סמארטפונים על תרבות הלמידה בכיתה והסבירו להם עד כמה כולם נפגעים בכך (גם אלו שמשתמשים בסמארטפונים וגם אלו שלידם). כדאי ליזום הפסקות מובנות בתדירות גבוהה מהלך המפגש שנועדו רק לאפשר ללומדים להוציא את הטלפון ולבדוק מה חדש, עד ההפסקה הבאה.
• מתעמתים- לומדים מסויימים עשויים לגלות התנהגות וכחנית בזמן מפגש. כדאי להישאר רגועים ולהתמקד בתהליך הלמידה מבלי להתנצח איתם בזמן המפגש. בהפסקה, כדאי לדבר איתם באופן פרטי ולראות האם יש בעיה ברקע הדברים שגורמת להם להיות כעוסים.

אילוצים נסיבתיים
פעמים רבות המנחה נמצא בסיטואציה שהיא מחוץ לשליטה שלו וקשורה למשהו בסביבת הלמידה שאינו אופטימלי. למשל, גודל החדר, הפריסה של החדר (setting), רעשים והפרעות מהחדר הסמוך, מקרן שאינו נדלק או מצגת שלא נפתחת וכמובן הסוגייה שיכולה להרוס מפגש למידה לאורך כל הדרך, המזגן! (קר מדי, חם מדי, רועש מדי..). נסיבות נוספות קשורות להקשר שבו הלמידה פוגשת את הלומדים אל מול מה שמתרחש בארגון באותו שלב (שינוי ארגוני גדול שמסעיר את המשתתפים, קונפליקטים בין המשתפים שאינם קשורים להדרכה ישירות אך צצים מתחת לשטח).

• היו בשליטה על תוכן הלמידה כך שתוכלו לשנות את התוכן והפעילות לפי הסיאטוציה שנוצרה
• האם תוכלו להעביר את אותה הדרכה גם ללא מצגת? הגיעו למצב שאתם יכולים להעביר הדרכה שתוכננה להיות מלווה עם מצגת, לכזו שיש בה רק לוח פשוט
• אל תיתנו לסיטאוציה לגרום לסטייה מלוחות הזמנים המתוכננים
• דאגו שיהיו אתכם אביזרים חלופיים שיאפשרו לכם לאלתר תהליך למידה באמצעות כלי כתיבה וצביעה, דיסק און קי..
• צרו עם הלומדים "סביבה בטוחה" שיאפשרו להם לחלוק ולהתייחס לאתגרים שהם חדשים וקשרו אתגרים אלו לתוכן ההדרכתי ככל שניתן

• נעדרי אסרטיביות ורוצים להימנע מעימות
• לא מודעים לרמת המעורבות הנמוכה של הלומדים ולא שמים לב לרגשות של לומדים אלו ביחס לתהליך הלמידה
• חשים חוסר שליטה וחוסר אונים מול ההפרעות השונות
• בעלי בטחון עצמי נמוך
• נושאים עימם "טראומות" מהדרכות שערכו בעבר בהם נתקלו בלומדים מאתגרים

אסטרטיביות היא הכשירות הקריטית ביותר שצריך לפתח כמנחה. יש שיגידו שאסרטיביות באה רק עם ניסיון, אך כיום חשוב מאוד שמנחה ידע להבהיר לכיתה שלו את כללי ההתנהגות, ללא חשש להיות תקיף (ומנומס) עם משתתפים שאינם עומדים בכללים אלו. פעמים רבות מנחים מבקשים להימנע מלהישאב לקונפליקטים. האם מנחה מקפיד תמיד לעצור מול מישהו שמשמש בסמארטפון ולבקש ממנו להפסיק? התעקשות על עימות כזה יכולות לחזק את האסטריביות של המנחה ובכך למעשה להגביר את הבטחון של הכיתה כולה בתהליך הלמידה ובמחויבות של המשתתפים לכבד את תהליך הלמידה הזה.
הכשירות השניה הנדרשת ממנחה היא רמת אינטיליגנציה רגשית האפשרת לו "לקרוא" את הקהל שלו. מנחה שחש שהוא נאבק בחוסר הבטחון שלו צריך לברר עם עצמו מדוע הוא חש כך. האם בגלל ניסיונות כושלים בעבר?  האם משהו בחששות אלו משפיע על שפת הגוף של המנחה? התמודדות עם התנהגויות מאתגרות יכולה להיות מאוד מלחיצה לעיתים ולייצר חרדה. חשוב שהמנחה יהיה מודע למה מביא אותו למצבים אלו, לזהות כאשר הם מתרחשים ולתאגל את המיומנויות החיוניות האו גם מחוץ לכיתה.

קראו את המאמר המקורי Managing Challenging Classroom Behaviors (כניסה למאמר בתשלום למנויי ATD)