אנחנו אוהבים לדבר, וזה עושה לנו טוב. אבל, יש משהו בלדבר עם מישהו אחר שמייצר אצלנו מיסוך מסויים לגבי מה באמת קורה באותה שיחה. בזמן כשאנחנו מדברים נכנס "מסך עשן" לעיניים שלנו ובעיקר לאוזניים שלנו. מרגע שעלינו על מסלול הדיבור, קל מאוד לא לשים לב אם הצד השני נמצא שם איתנו ועד כמה אנחנו באמת מעניינים אותו. במצבים כאלו, אנחנו עשויים אפילו לא לשים לב שהצד השני מנסה להשחיל מילה או מנסה לסמן לנו שהוא רוצה להיות במקום אחר עכשיו.. ורק ולא בהאזנה אלינו.

מאמר שהתפרסם ב- Harvard Business Review על ידי Mark Goulston מציג שלושה שלבים בשיחה עם אדם אחר. בשלב הראשון, אנחנו בתוך "משימת הדיבור" –  אנחנו מעבירים תוכן רלבנטי וממוקד. אבל... באופן תת מודע בשלב זה ככל שאנחנו מדברים יותר, אנחנו מרגישים הקלה ושחרור גדולים יותר. זוהי הרגשה נפלאה מהצד שלנו אבל לא בהכרח מהצד שמאזין. כאן מגיע השלב השני: כאשר מרגישים טוב, לא שמים לב אם הצד השני מקשיב לנו או לא.
השלב השלישי מתרחש אחרי שאיבדת את המסלול של מה שרצית לאמר ואתה חושש שאולי איבדת את המאזין. בשלב זה אנחנו חשים שהמונולוג שסיפקנו לא היה מושלם. הצד השני מביע סימני אי נחת קלים. מה קורה אז? לרוע המזל, במקום לסדר מחדש את התוכן באמצעות מתן אפשרות לצד השני לדבר, ולהקשיב לו, אנחנו נכנעים לדחף לדבר שוב, והפעם במאמץ גדול יותר "להרוויח" בחזרה את העניין של הצד השני.

מדוע כל זה מתרחש?
ראשית, מהסיבה הפשוטה שלכל בני האדם יש צמא להישמע. שנית, בגלל שבזמן התהליך שבו אנחנו מדברים, אנחנו משחררים דופמין, שגורם לנו תחושת עונג. מי ש"חופר"עשוי להיות מישהו שפשוט "מכור" לעונג הזה.

אז מה עושים?
טיפ פרקטי שיאפשר לנו לשים לב שלא גלשנו במורד הלא-מודע הזה הוא "חוק הרמזור", הבוחן אותנו לאורך 40 שניות של דיבור. ב- 20 השניות הראשונות יש רמזור ירוק. המאזין שלנו נכון לשמוע אותנו כל עוד האמירות שלנו רלבנטיות לשיחה ועשויות לסייע לצד השני. אחרי 20 שניות מתחילה הסכנה שאנחנו משעממים ומדברים יתר על המידה. עכשיו, הרמזור הפך לצהוב וב- 20 שניות הקרובות יש גידול בסיכון שהמאזין שלנו יאבד עניין לחלוטין ויחשוב שאנחנו לא אנשים ממוקדים. אחרי 40 שניות, הרמזור הוא אדום. לעיתים רחוקות אנחנו עשויים להחליט שבמקרה הזה מספיק חשוב "לעבור באדום", אבל ברוב המקרים זה מקום שצריך לא לחצות. את כלי הרמזור כדאי לנסות בשיחות טלפון בתור התחלה, וראשית כתמרור אישי- כמה דברים אפשר להגיד ב- 20 שניות? כמה זמן זה מרגיש לדבר או להאזין למישהו במשך 40 שניות? כך, לאט לאט נוכל להגביר את המודעות לנתח הדיבור שלנו בשיחה ומה אמרנו בזמן שהיה לנו.

טיפ נוסף לבירור עצמי לקראת שיחה כלשהי, הוא  להגדיר לעצמנו לקראת השיחה מה המוטיבציה לקיים אותה? האם כדי שנרגיש טוב יותר כי נשחרר משהו שמעיק עלינו? האם כדי לאפשר לנו להבהיר את החשיבה שלנו? אולי השיחה מתקיימת עם מישהו שפשוט מוכן לתת לנו לדבר ואין לנו הרבה הזדמנויות כאלו? אולי בעצם מטרת השיחה היא להראות לצד השני שאנחנו חכמים? הבנת המוטיבציה לשיחה יכולה לעזור לנו להחליט כמה באמת אנחנו רוצים לדבר בה.

כפי שמסכם כותב המאמר, יתכן שהקריאה עד כאן דרשה יותר מ- 40 שניות... סימן מצויין לעצור ☺ היום לפני 12 שנה יצא הגיליון