מודל המיקרו חניכה ומשוב שפורסם לאחרונה על ידי דר' ריי ג'ימנז,  מבוסס על שבירת דפוסים, מתוך הבנה שזו בעצם המטרה האמיתית של של חניכה ומשוב. חניכה או משוב שאינם גורמים לשינוי בדפוסי ההתנהגות אינם אפקטיביים גם אם הלומד חש שקיבל הרבה מהחניכה. המודל של מיקרו חניכה טוען שאין אפשרות לתת היום משוב מהיר וקונקרטי על אירועי יום יום באופן שמאפשר לשפר ביצועים, כי לחונך יש פחות ופחות זמן שבו הוא פוגש את הלומד באופן פרונטלי. חלק גדול מהתקשורת בין עובדים בארגון, ובין עובדים למנהל או חונך, מבוססת על מיילים, סמסים ושיחות טלפוניות. דוקא אירוע חשוב שיש בו עצירה שבה החונך והלומד יכולים לשבת ולדבר ולעבד ביחד אירועים כלשהם הופך להיות לא רלבנטי. יש פחות זמן להפגש, יותר אירועים יומיומיים מתרחשים באמצעות תקשורת מרחוק והעובדים רואים פחות תועלת בשיחות משוב תקופתיות. חשיבה של מיקרו חניכה ומשוב יוצאת מתוך סדרת המחקרים המוכיחה שוב ושוב ששינוי דפוסים של לומד מתרחש רק אם הוא הגיע לבד לתובנות על השיפור שהוא נדרש לעשות. אם כך, מסביר דר' ג'ימנז, 70% מהטעויות שחונך או מנהל ממשב עושים נובע מכך שהם דיברו במקום שהצד השני ידבר. הלומד אולי יבין, אבל לא בהכרח ישנה דפוס התנהגות. המטרה של מיקרו חניכה ומשוב, היא לעזור ללומד לבצע תיקון עצמי ורפלקציה אישית על המהלכים שלו (self-correction-self reflection ). נתבונן לדוגמה על שני משפטים אפשריים שמנהל או חונך יכולים להגיד לעובד בעקבות טעות מסוימת שהוא ביצע. אפשרות אחת תהיה להגיד לו "לא היית צריך לעשות X אלא Y ", אפשרות שניה היא להגיד "לא היית צריך לעשות את זה אבל אתה יכול להגיע לבד למסקנה מה כן היית צריך לעשות". אפשר לחשוב על יתרונות וחסרונות לכל אחת השיטות, אבל תורת המיקרו חניכה ממליצה מאוד לבחור באפשרות השניה. תפקיד החונך בעידן של מיקרו חניכה ומשוב הוא לעזור לנחנך לבצע עם עצמו תיקון עצמי ורופלקציה אישית, כי רק שאלות רפלקטיביות ישנו דפוסי חשיבה והתנהגות. שאלות כאלו אפשר גם לברר בשיחה טלפונית בסמוך לאירוע ולא מחייבות מפגש פרונטלי. דוגמאות לשאלות רפלקטיביות המעודדות תיקון עצמי הן: מה אני רוצה להגיד על מה שקרה? מה אני יודע עכשיו על מה שקרה? מה אני צריך לדעת עוד על מה שקרה? איך אני משיג את המידע הזה? איך אני מרגיש כלפי כל זה?
רק שאלות כאלו יאפשרו ללומד להגיע לתוצאה משלו, יעורר את מודעותו האמיתית, תוך יצירת אמפאתיה. אבל מעבר לכל אלו, רק שאלות רפקטיביות יכולות להטמיע אצל הלומד מנגנון חניכה אישי.
בגלל שאנחנו יכולים להיות זמן כה מועט עם הלומד שלנו, מה שאנחנו באמת רוצים, זה שהוא יקח על עצמו התנהגויות ופעולות גם כאשר החונך לא לידו. לכן השאלות שחונך רוצה לשאול את הלומד, הן שאלות שחונך היה רוצה שהלומד ישאל את עצמו באופן עצמאי. לכן, במיקרו חניכה, החונך חייב להסיט את עצמו ממצב של לספר איך לעשות משהו למצב שהתוכן מגיע מהלומד. שימוש בשיטה כזו יאפשר ללומד לעבוד עם מנגנון שמזין את עצמו בפעם הבאה שתתרחש טעות אצל הלומד. המטרה האמיתית של החניכה היא שהלומד יגיד לעצמו, "אופס עשיתי טעות", ולאחריה ישאל את עצמו שאלות רפלקטיביות: איך אני מרגיש עם הטעות? איך הטעות השפיעה על אחרים? וכו'. לחונכים ולמנהלים יש נטייה לענות על השאלות בעצמם, ברגע שהלומד חושב על האפשרויות כתוצאה מתהליך המחשבה, אנו מייצרים אצל הלומד מנגנון אחר לגמרי שגורם להם לנסח את הדברים במילים שלהם.

שיטה נוספת המומלצת במיקרו חניכה היא שיטת ה"שביל האלטרנטיבי", הכוללת בקשה מהלומד לשרטט חלופה לאירוע שהתרחש זה עתה או להתהנגות שהוא ביצע. שאלות המכוונות ל"שביל אלטרנטיבי" ( גדון: מה היה קורה אם הלקוח היה עוזב? מה היית עושה אם הוא היה אומר לך שהוא מסכים עם מהה שאתה אומר ..") הן שאלות שגורמות ללומד לנתח אירועים והתרחשויות, לפי העלות של האירוע וההישג שלו. חשיבה על נתיב חלופי  והמחירים של מה שקרה אל בעקבות חשיבה על חלופות. חשיבה דרך חלופות מסייעת בשבירת הדפוסים כך שהשטות בהם החונך צריך להשתמש הן שימוש בשאלות רפלקטיביות ובקשה מהנחנך לנתח שביל חלופי לזה שהתרחש. אלו על פי המודל הם המרכיבים לשבירת דפוס חשיבה.

הנקודה האחרונה במודל היא ההכרה שכדי לתת משוב צריך "לבקש רשות". בגלל שמדובר בתהליך רגשי לא פשוט, שיכול גם להפוך להתנגשות, יש חשיבות גדולה שהחונך יתאים את עצמו בנעליים שהוא נועל לסוג האופי של הנחנך, תוך זיהוי האם הוא אדם חברתי? האם הוא זקוק לסדר? האם הוא אוהב לחקור וליצור? האם הוא עסוק באגו שלו? התאמה ראשונית לאופי של הלומד, תוך יצירת המנגנונים הרפלקטיביים שהמודל ממליץ עליהם, מורידים מהלומד את המגננות מהחונך ומתהליך החניכה וגורמים לו להרגיש שמישהו שומע אותו ומעריך אותו. שילוב של גורמים אלו מאפשר לשבור דפוסים מצד אחד ומכשיר את הלומד לבצע את אותן פעולות באופן עצמאי. אם בארגון אין זמן לחניכה בעבודה, הלומד צריך להיות בעל יכולת לחנוך את עצמו.