מה לא נאמר שנות הנעורים הסוערות? כעת הסערה מוסברת טוב יותר על ידי חקר המוח, וממנו ניתן ללמוד על ההזדמנות הטמונה בשנים אלו ליצירת זהות אישית מקצועית ולפיתוח מיומנויות והתמחויות. כל מי שעבר את הגיל הזה, וודאי אלו שהם הורים לילדים בגילאים האלו, יודעים שהמוח מתנהג אחרת בגיל ההתבגרות , אך מחקרים התקשו לאתר את ההבדלים באופן מדעי. בעבר סקרנו את השינוי הגדול שמחולל מוח המתבגרים על הרגלי השינה שלהם, ולאחרונה פורסמו עוד מאמרים המתמקדים במוח המתבגרים ומרחיבים את הניתוח של אותן שנים.
עד לפני כמה עשרות שנים הניחו החוקרים שרוב ההתפתחות המוחית מסיימת בסוף הילדות. כעת ברור שתהליך בניית מוח אנושי לוקח 25 שנים, ושהמוח ממשיך להיות גמיש לאורך כל שנות הבגרות, (ראו בהרחבה מאמר שפרסמנו על גמישותו של המוח בכל גיל). כעת ישנן אינדיקציות עדכניות לכך ששנות ה"טיפש-עשרה" הן שנים דרמטיות מאוד בשינויים הנוירולוגים וההשפעתם על עיצוב הזהות שלנו. כולנו רואים את השינויים הפיזיים שמתרחשים בגוף שלנו בזכות ההורמונים, ואותם הורומונים מחוללים שינויים גדולים לא פחות בחלק הפנימי והנסתר של הגוף – המוח שלנו.
הספר The Brain - The Story of You  שיצא לפני כמה שבועות, מסביר בין השאר את השינויים שחלים במוח בגיל ההתבגרות. אחד השינויים המשמעותיים המרתחשים בשנים האלו מתבטא בצמיחתה של תחושת העצמי, ואיתה תחושת המודעות העצמית. ניסוי שנערך לקבוצות של מתבגרים ומבוגרים ביקש לראות כיצד המוח שלהם מגיב לסיטואציה של חרדה חברתית. כל מתנדב בניסוי התבקש לשבת לבד בצד הפנימי של חלון ראווה הפונה לרחוב. העוברים ושבים בהו במתנדב בחלון הראווה ורמות הלחץ והחרדה שלהם תועדו באמצעות מכשיר מדידה הדומה לפוליגרף. ברור שגם מבוגרים וגם מתבגרים הציגו תגובות ברורות של לחץ מהסיטואציה המביכה, אך הפער ביניהם היה גדול מאוד. התגובות של המתבגרים היו הרבה יותר חרדתיות רק מעצם הסיטואציות של להיות מוצג מול הסביבה. זהו בדיוק האזור של המודעות העצמית שנמצא בשיאו באיזור גיל 15 ומביא איתו מטען רגשי גבוה בכל התמודדות עם העצמי.
המאמר "המוח המדהים של מתבגרים" שפורסם השנה בעיתון scientific American  ותורגם לעברית, מסביר שהמאפיין העיקרי של מוח מתבגר הוא היותו גמיש באופן מיוחד. היכולת הזו, היא חרב פיפיות. מצד אחד היא מאפשרת לבני הנעורים להתקדם בצעדי ענק ביכולת החשיבה והחִברות, אך לצד זה עושה אותם גם פגיעים להתנהגות מסוכנת. בגיל ההתבגרות יש מערכת תגובות אחרת לתגמולים ותמריצים, חזקה מזו שבילדות, ודוקא החלק האחראי על קבלת החלטות ניהוליות נשאר באותו מצב שהוא היה בתקופת הילדות. חלק אחד של המוח הבשיל, האחר עוד לא, עוד כמה שנים גם יתאזנו. ההתנהגויות המסוכנות ביותר הם לפיכך אי-התאמה בין רמות הבשלות של רשתות המוח השונות.
תופעות הרווחות בגיל ההתגברות כמו נטילת סיכונים, מרדף אחר ריגושים והתקרבות לעמיתים מתרחשת בכל התרבויות ואינה תוצר של העידן הנוכחי, אך נראה שמשכו של "גיל ההתבגרות" מתארך לעומת דורות קודמים

התובנות הללו מעולם הנוירו-ביולוגיה יכולים להוות מסר מסוים של הרגעה. מי שאתה כמתבגר הוא לא רק תצאה של הבחירות והגישה שלך בחיים, הם גם תוצאה של של תקופה שבה יש שינויים נוירולוגיים אינטנסיביים במיוחד. כאשר הילדים מקבלים החלטות שגויות, יש תקווה לשיקול עת מוצלח יותר בעתיד, וכדאי לנצל את הגמישות הרבה של המוח לדיאלוג בונה ומפתח.

אבל באותה אי התאמה טמונה גם הזדמנות.  אי-התאמה זו גורמת לבני נוער להסתכן אך גם מאפשרת להם להסתגל במהירות לסביבתם, לזהות את הכישורים שלהם, להחשף לחוויות חדשות ולמצוא את ההתמחות הפנימית שלהם מהר יותר וחד יותר. במובנים רבים, ההתבגרות היא התקופה הבריאה ביותר בחיים מבחינת מערכת החיסון ושורה של תכונות גופניות שהן בשיאן. אנשי חינוך ולמידה כמו גם הורים,  יכולים להתמקד יותר ברתימת הלהט, היצירתיות והמיומנויות של התקופה הייחודית של ההתבגרות. זוהי תקופה קלאסית לבני הנוער שבה כדאי לעודד אותם ולאתגר את מוחם בסוגי הכישורים שבהם הם רוצים להצטיין בהמשך חייהם. יש להם הזדמנות מופלאה לעצב את זהותם ואת מוחם על פי בחירתם האישית, ולהכין את עצמם לקראת עתיד עתיר ידע שיהיה שונה באופן דרמטי מחיי הוריהם כעת.

לעיון נוסף:
מתוך הספר החדש של דיוויד איגלמן The Brain - The Story of You