ניוזלטר אוגוסט 2017  
להיות גאון או מחונן ? כל אחד יכול
מאת: יעל רגב, יועצת למידה

להיות גאון או מחונן ? כל אחד יכול
תשכחו מכל מה שחשבתם על הכשרון המדהים או מתנת האל של גאונים ומחוננים. הדרך האופטימלית להישגיות מקסימלית היא דרך אימון מתמיד. תרגול מכוון יכול לחולל מיומנויות שלא היו קיימות בנו קודם ולמידה היא לא דרך לממש פוטנציאל של מישהו אלא הדרך ליצור את הפוטנציאל הזה ולפתח אותו.

לכל אחד יש פוטנציאל להיות גאון
דיוויד שנק, המחבר של הספר "הגאונות הוא בתוכנו" קובע שלכל אחד יש פוטנציאל להיות גאון, או לכל הפחות להגיע לגדולה. המפתח הוא לשים בצד את המיתוס שלהיות מחונן היא תכונה מולדת. כל מה שאנחנו צריכים זה לרצות להיות כאלו. לרצות את זה כל כך חזק שלעולם לא נוותר, כל כך חזק שנסכים להקריב זמן, כסף, שינה, חברויות ואפילו את המוניטין שלנו.

מדוע כל אחד יכול להיות גאון? כי המוח הוא גמיש
הרקע להבנת הדרך להגיע לגאונות קשורה לתגלית המוח המשמעותית ביותר בשנים האחרונות, שבה גם עסקנו בעבר: התגלית על גמישותו של המוח. ב- 25 השנים האחרונות הצטבר ידע מדעי לפיו המוח ממשיך להקשר ולחווט את עצמו ולייצר קשרים חדשים כל הזמן. קשרים אלו משפיעים על היכולות שלנו ואנחנו יכולים לרכוש או לשפר יכולות כאלו בכל שלב בחיים. כיוון שהמוח משתנה רק כשזה חשוב לו, חשוב שנמצא מה מעניין אותנו כדי שנעסוק בזה באופן מתמיד.

אנחנו לא נולדים מומחים
מחקרים שבוחנים פעילות מוחית של גאון מתמטי למשל, מחזקים את הדעה שעל מנת להגיע למומחיות במשהו צריך בעיקר להט, התלהבות והרבה עבודה קשה . במחקרים צולמה הפעילות המוחית של הגאון בשאלות מתמטיות לא מוכרות. המוח הפעיל במצבים אלו את מנגנוני קבלת ההחלטות שלו, כמו בכל פעם שאנו פונים אל הזיכרון והניסיון המוקדם שלנו. הגאונות יוצאת הדופן היתה תוצאה של קנאות ביצירת עוד ועוד פרקטיקות ואלו אפשרו לו להתמודד מהר יותר ונכון יותר עם מה שלא מוכר . לכן,  עלינו לדאוג  שתהיה בחיים שלנו רמה מסויימת של אינטנסיביות, עם מטרה כלשהי, כי שום דבר במוח לא ישתפר אם לא נחזק אותו. המחקרים אומרים באופן חד משמעי לא חשוב באיזה גיל אנחנו, לא חשוב כמה זמן לא למדנו משהו, כמעט גם לא משנה הגנטיקה שלנו. בכל רגע אנחנו יכולים ללמוד משהו חדש שלא יכולנו ללמוד קודם. תרגול מכוון הוא הדרך שלנו לחולל מיומנויות שלא היו קיימות קודם ולהביא אותנו ליכולות של גאונים, מחוננים או אנשים שעלו לגדולה. היכולת להגיע לגדולה היא בהישג יד של כל אחד מאיתנו. החל ממוצרט ועד ביל גייטס, מסעותיו של הגאון לעבר שיא הביצועים והיתרון היחסי שהם מפתחים, הם תוצאה של התמסרות בלתי מתפשרות לכשרון שלהם והמחויבות שלהם לפתח את המיונויות שלהם.

מוצרט, אינשטיין ודרווין- עבדו קשה ונחוש
הישגים גבוהים בכל השדות דורשים שעות של אימון. הדבר נוגע למוזיקה, לשחמט, למדעים לספורט- בעצם לכל דבר. כפי שאמר פעם הממציא ואיש הרוח באקמינסטר פולר:  "אני לא גאון, אני פשוט חבילה ענקית של ניסיון".
ואכן, כשבוחנים מקרוב את המקרים הקיצוניים ביותר של גאונות, חדשנות ויצירתיות בהיסטוריה: מוצרט, ניוטון, איינשטיין, פיקאסו- אנו נמצא הרבה יותר התמחות שהושגה בעמל מאשר מחוננות מולדת. לדרווין לקח 5 שנים לאסוף נתונים כדי להגיע לחזון האבולוציה שלו, אך לקח לו עוד 20 שנה של איסוף כלל החומרים והדיעות בנושא לפני שפירסם את תגליתו פורצת הדרך. המחויבות יוצאת הדופן של מוצרט הצעיר, תחת ההדרכה של אביו, זיכתה את האנושות באחד המלחינים המשפיעים של התקופה הקלאסית. מוצרט צבר 3500 שעות תרגול עד גיל 6 והמשיך להתאמן עוד 15 שנה לפני שהוא הלחין את היצירות פורצות הדרך הראשון שלו. לאינשטין היתה ללא ספק אינטגנציה גבוהה אבל הוא בעיקר אהב את תורת היחסות בה עסק. הוא היה סקרן והסכים לשקול רעיונות חדשים ורדיקליים. הוא הקדיש אחוז ניכר משנותיו היצרניות לעגן את תורת היחסות- זה היה הדבר הכי שוב עבורו. מוצרט תאר פעם את המחויבות שלו למוזיקה ואמר שאנשים טועים כשהם חושבים שהאומנות שלה מגיעה בקלות. "אף אחד לא הקדיש זמן ומחשבה כה רבים להלחנה כמו שאני הקדשתי" הוא אמר.

הסוד לגאונות- תרגול מכוון
כאמור, החוקרים מדגישים שהמומחיות איננה תוצר של אימון, אלא של אימון או תרגול מכוון (deliberate practice ). זהו ההבדל בין מומחים גדולים לעומת אנשי מקצוע רגילים. הישגיות נדירה דורשת התמדה נדירה וכמות ענקית של אמונה אפילו כשממשיכים להכשל. צריך קשר עמוק שיגרום למישהו להישאר על אותו שביל במשך שנים. גאונים בעבר ובהווה בדרך כלל מאופיינים בריכוז, דחף כמעט לא שפוי, מיקוד אבסלוטי והתמדה.  

תרגול מכוון או "אימון מכוון" הוא אימון מתמשך שיש בו הרבה מטרות קטנות, מדידות ומשובים. הוא כולל הקדשה של הרבה זמן ללמידה, מתוך רצון להתקדם ולהעמיק ולא רק להשיג את המטרה הראשונה שהוצבה.
התהליך לביצוע כה מיומן בנוי משלושה שלבים: השלב הראשון הוא מיקוד תשומת הלב בהבנה של משימה מסוימת ובמה שהיא דורשת. בשלב השני הלומד כבר מבצע את המשימה באופן סביר אבל לא מוצא צורך להגיע איתה לרמה של הישגים. כאן רוב האנשים נעצרים. הפרט מגיע לביצוע אוטומטי של הפעולה, לא שוגה בה לרוב ולא עסוק בשיפור יכולות במשימה הזו . השלב השלישי, החמקמק משהו, הוא כזה שבו הלומד נותן תשומת לב ברורה והתעקשות בתיקון טעויות מפעם לפעם, כל טעות היא חשובה וכל שיפור הוא חשוב ומעניין את האדם המבצע.

התבוננות מחדש על מושג הטאלנט
ההתיחסות המעודכנת למומחיות ולגאונות שופכת אור גם על המושג "טאלנט" שנפוץ היום בארגונים ומתייחס לעיתים לעובדים בעלי מומחיות או כישורים גבוהים במיוחד. בספר של ג'ון מקסוול  "מאחורי הטאלנט", נטען שהתיחסות ליכולות טבעיות של אדם מועצמות יתר על המידה. בעוד שטאלנט הוא יתרון שאין להכחיש אותו, הוא לא מושג מעצם קיומו. אם טאלנט לא מוצמד לתפיסה תואמת והחלטות, יהיה זה בזבוז זמן לטפח אותו.

לקריאת המאמר לחצו כאן