 |
מדוע משתלם כל כך
להיות סקפטי - ואיך זה עושה אותנו חכמים יותר?
|
|
| |
ספקנות איננה אומרת שצריך להיות בעל דעה נגדית לכל דבר, אלא בעיקר לשאול את עצמנו ואת אחרים את השאלות הנכונות שיאפשרו לנו להבין משהו טוב יותר.
בעידן שבו אנו מוצפים בכל כך הרבה מידע, חלק ממנו בהכרח אינו נכון.
לכן ,חשוב במיוחד לפתח את היכולת להעריך את איכות המידע שאנחנו מקבלים, אבל לעשות זאת במידה סבירה ולא באופן שיגרום לנו לערער בכל דבר כל הזמן.
סקפטיות היא משתלמת ותעשה אותנו חכמים יותר, כי למידה מתקיימת פעמים רבות במצבים בהם אנחנו מגלים משהו חדש ששונה ממה שידענו קודם.
אבל החכמה היא לא להיות סקפטי באופן אוטומטי אלא לזהות את המצבים שמצדיקים את זה שנשאל שאלות על מה ששמענו או ניפתח לאפשרות שיש משהו בחשיבה שנוגד את האמונות שלנו בתחום ידע מסוים.
כלומר, גם לגבי ספקטיות כדאי להיות קצת סקפטי.
החוקרים והמדענים לורנס קראוס, מיכאל שרמר וביל נאי, משרטטים לנו מה זה אומר להיות סקפטי, מתי להשתמש בזה במיוחד ואיך להתמודד עם תחושת חוסר הנוחות שמביאה איתה הספקנות.
הנה 5 תובנות שלהם כפי שעלות בראיונות שקיימו באתר big think.
- להיות סקפטי כשמשהו לא מסתדר עם מה שאנחנו כבר יודעים:
כאשר התחושה הברורה היא ששמענו משהו שאינו שיטתי עם ההתנסות שלנו או של הסביבה שלנו, זה הזמן לשאול שאלות המשך שיהפכו אותנו לחכמים יותר באותו נושא.
- להיות סקפטי אם התוכן מבוסס רק על דעה או אמונה:
המוח שלנו משתוקק למצוא הגיון מאחורי כל דבר, ולכן אנחנו ממהרים להאמין להרבה דברים שאנחנו שומעים.
האמונה שלנו בסביבה שלנו היא מבורכת כי היא מחזקת אותנו פסיכולוגית, אך כשמגיעים לעולמות של ידע, עלינו לבחון האם מה ששמענו עכשיו הוא רק דעה או אמונה ואם כן לשאול שאלות נוספות שיקשרו בין מה ששמענו לבין המציאות.
- הטלת ספק- יותר קל להפריך מלאשש:
אמת היא דבר קצת מורכב לחילוץ, אבל שקר קצת יותר קל לאיתור. אם שמענו מידע ואנחנו לא בטוחים לגביו, כדאי קודם כל לראות אם יש יסודות מהירים להפריך את המידע הזה. בחינה של מקור המידע והאם מישהו ניסה לסתור אותו יכולה לסייע לנו מאוד לסנן אינפורמציה שגויה שמגיעה אלינו.
- הטלת ספק- לשאול מישהו שמבין בזה:
הצורך שלנו למצוא הגיון בכל דבר גורם לנו להאמין למשהו גם בתחומים שאנחנו לגמרי לא מבינים בהם.
הרצון להסבר כלשהו יגרום לנו להאמין לדבר הראשון ששמענו.
אבל אם אנחנו לא מבינים בזה, לא נדע שכדאי להטיל ספק.
אם נתקלנו במידע חדש, אחת הדרכים להחליט אם להיות ספקן לגביו הוא לבדוק עם עצמנו האם זה תחום שאנחנו מבינים בו או לא.
אם לא, לראות אם יש מישהו שמבין בתחום שיכול להאיר את עינינו ולא לתת לעצמנו לספוג את המידע במהירות וללא עוררין.
- לתת לספקנות זמן להתבשל:
שמענו משהו שסותר לחלוטין את מה שאנחנו חשבנו עד לאותו רגע?
לעיתים נעדיף לברוח מכל רגש של ספקנות.
התמודדות עם מידע חדש ונוגד היא קשה ולא נוחה.
המומחים מציעים לנו לא להיבהל, לא להדוף ובעיקר לתת לעצמנו קצת זמן.
להגיד לעצמנו ש"כולנו כאן ביחד ברצון למידע הנכון ביותר" ולפתח קשב לעמדות נוגדות מתוך הבנה שמדובר בתהליך שיכול לעיתים גם לקחת שנים.
פעמים רבות, מה שנראה כמו ספקנות זה בעצם פחד מידע חדש.
חשוב שנהיה אמפתיים לפחד הזה ולא נצפה מעצמנו או מאחרים להסכים ישר לעמדה חדשה ששמענו אחרי שנים שחשבנו אחרת, רק בגלל שיש לה הוכחות או עובדות מאחוריה.
לכניסה לקישור לחצו כאן
|
|
|
| |
אז מה בעצם הופך למידה למעניינת?
אנחנו נלמד טוב יותר ונזכור היטב אם היה לנו מעניין.
אבל מהי נוסחת הקסם שהופכת משהו למעניין, ואיך אפשר לעניין קבוצה של לומדות ולומדים שמתענינים בדברים שונים לגמרי אחד מהשני?
נראה שהשבוע של האחד בספטמבר הוא תאריך מושלם לבירור הנושא.
לחוקרת אמילי קורווין רנר מאוניברסיטת טורבינגן בגרמניה יש 3 הצעות פשוטות איך להפוך למידה למעניינת.
- אנו נתעניין תמיד בתוכן שיתפס בעינינו כמועיל ורלבנטי לחיים שלנו
לא תמיד אנו מקפידים מספיק לחבר ידע חדש לידע קיים ולספר לקהל שלנו את האמיל"י ("אני מה יוצא לי מזה") של משהו חדש.
גם אם עשינו זאת, יש נטייה לעשות זאת מעט מדי או רק בתחילת המסע הלימודי.
הידיעה שלמידה חדשה קשורה לחיים שלנו, תשרת אותנו ותועיל לנו היא אחת הדרכים המובטחות לעורר תשומת לב, מעורבות בתוכן ועניין.
לכן, בבואנו ללמד משהו חדש, כדאי שנבחן תחילה מה מעניין את הלומדות והלומדים שלנו כעת ואיך התוכן החדש שנביא יכול להתקשר לעניין שכבר יש להם.
יהיה לנו קשה לייצר עניין בנושא שהקהל שלנו כלל לא מכיר.
ככל שנגשר בין מה שהקהל שלנו כבר יודע לבין מה שהוא עתיד לגלות, כך נייצר סקרנות ועוררות ללמידה החדשה.
- אנו נתענין בתוכן שיוצג לנו כסיפור
לסיפור יש כח קסם מיוחד. סיפור גורם לנו לקשב אוטומטי ונוגע במקומות הכי שורשיים שלנו (סיפורים קיימים גם משחר ההיסטוריה וגם משחר הילדות שלנו).
הצגה של תוכן בצורה סיפורית גורמת לנו להתחקות אחרי לוגיקה של אירועים, להתמודד עם קונפליקט או ניגוד והרבה פעמים מאפשרת לנו לבחון את עצמנו מול הסיפור (מה אנחנו היינו עושים בסיטואציה מסויימת לעומת מה שקרה בסיפור ששמענו).
כל אלו גורמים לנו לעניין ולתשומת לב.
ככל שנגשר בין מה שהקהל שלנו כבר יודע לבין מה שהוא עתיד לגלות, כך נייצר סקרנות ועוררות ללמידה החדשה.
- אנחנו נתעניין במשהו שמפתיע אותנו מגלה לנו משהו שלא ידענו
המוח שלנו הוא "מכונה להשערת השערות", והמכונה הזו מתעוררת במיוחד כשהעשרה מסוימת התבררה כלא נכונה.
לכן, כל הפתעה מעוררת אותנו.
לא הפתעה קיצונית ומופרכת שלא נאמין לה אלא מידע שיסתור את האינטואיציה שלנו ויגלה לנו משהו שלא ידענו, אבל שעל פניו נשען על איזשהו הגיון.
הקפדה על הפתעות כאלו בתהליכי הלמידה תבטיח לומדות ולומדים מתעניינים, שמבינים שהם לא יודעים משהו ושהאינטואיציות הנוכחיות שלהן שגויות.
מכאן, מובטחת למידה איכותית וזכירה יותר.
ככל שתכניות הלימוד שלנו ודרכי ההנחיה שלנו יציגו את התועלת של הלמידה, יפתיעו ויאתגרו את הידע הקיים ויוצגו בצורה סיפורית- נרוויח עוד משהו חשוב מאוד כמנחות ומנחים- נהיה מעניינים!
לכניסה לקישור לחצו כאן
|
|
|
