 |
תחרות בין זיכרונות – מתי היא מקשה על הלמידה שלנו ואיך למנוע אותה? |
|
| |
אנו נוטים לחשוב על שכחה כאירוע פסיבי שמתרחש רק בגלל שלא עסקנו במשהו זמן רב, אבל גם למידה חדשה יכולה להפריע לנו לזכור דברים שידענו, או להפריע ללמידה קודמת.
מחקרים בתחום הזיכרון מראים שככל שמידע חדש דומה לידע מוקדם, כך יש סיכוי למעין תחרות בין הזיכרונות.
התופעה נקראת "הפרעה בזיכרון" (interference). מדובר במצבים בהם זיכרון אחד מונע את האפשרות לשחזר זיכרון אחר כי אנחנו לא מאפשרים לזיכרון להתגבש וכבר מציפים אותו בתוכן דומה.
זה קורה לנו למשל, אם הגענו לכנס, לאירוע של הצגת פרויקטים או לרצף הצגות כמו אירועי "טד".
לכאורה אנו נזכה בעושר של הצגות סוחפות, אבל הדמיון ביניהן עלול להפריע לנו לזכור מי אמר מה ובאיזה מצגת.
כאשר ההצגות מתקיימות באותו חדר, ולעיתים בעיצוב תכנים דומה ושיטתי, המידע הדומה מדי מבלבל עוד יותר ומפריע לתהליכי הגיבוש של הזיכרון.
צוות מחקר באוניברסיטת אולם בגרמניה ביצע לפני כמה שנים ניסוי ובו התבקשו כמה עשרות משתתפים ללמוד אוצר מילים.
הם גילו שהלמידה הצמודה והדומה של המילים, ללא שהתאפשר זמן לגיבוש הזיכרון החדש, הפחיתה ב- 20% את היכולת לשחזר את התוכן הנלמד, ופגעה אפילו יותר בלומדים המהירים.
כדי למנוע מהזיכרונות "להתחרות" זה בזה, חשוב ליצור מרחק או בידול בין תכנים דומים.
אם אנחנו מתכננים תהליך למידה כלשהו, כדאי לנו לשקול דווקא להפריד בין תכנים שהם דומים מדי, כדי לא לגרום להם להפריע אחד לשני.
זאת בניגוד לאינטואיציה שלנו, שפעמים רבות מכוונת אותנו דווקא ללמד תכנים דומים ביחד, כי זה נתפס כמשהו שיקל על הלומדות והלומדים.
כך, אם נלמד על תכונות של תופעה מסוימת, יתכן וכדאי ללמד על תופעה דומה ביום אחר ולא להציג את שתי התופעות ברצף. זאת כדי לא להקשות על גיבוש הזיכרון ולא לאפשר את ההפרעה בין הפרטים הדומים.
אם אנחנו עומדים ללמד קהל שנמצא ברצף של תהליך למידה, כמו למשל ביום של כנס או של למידה רציפה וארוכה עם דוברות ודוברים רבים, חשוב שנהיה עסוקים לא רק במה אנחנו עומדים ללמד, אלא גם באיך זה לא מתערבב עם מה שהיה לפנינו ויהיה אחרינו.
עלינו לקחת בחשבון את הפרעת הזיכרונות האפשרית ולחשוב איך אפשר ליצור בידול ניכר בהצגה שלנו. נראות אחרת, אינטראקציה ייחודית, משהו שיגרום ללומדות וללומדים שלנו להבחין שאנחנו יוצאי דופן ומבודלים מכל שאר התכנים שהיו מסביב.
הקישור למחקר המלא כאן
ולסקירה מקיפה על הפרעה ותחרות בין זיכרונות, שפורסמה לפני חודשים אחדים ע"י הסופרת והפסיכולוגית קנדרה שרי, לחצו כאן
|
|
|
| |
7 סוגים של תקווה
תקווה היא כוח רב עוצמה, שיכולה להפוך את הבלתי נתפס לאפשרי, והיא תכונה חשובה במיוחד בתקופות שליליות ומרובות ספקנות.
יוזמה שנוסדה לפני כעשור בהולנד מציגה "ברומטר" של תקווה, מבוסס מחקר, המבחין בין ממדים שונים של תקווה ויכול לאפשר לנו לבחון באיזה אופן לדמיין מציאות שנראית לא אפשרית, הן ברמה אישית והן ברמה ארגונית.
ירון קריינבריק שהציג את הברומטר בפרסום שלנו, מסביר שמטרתו להפוך את המושג תקווה, שהוא קצת עמום, למובן יותר, ולספק תובנות על מה יכולה להישען תקווה בתקופות שבהן היא חסרה.
לברומטר 7 ממדים שמאפשרים לנו לבחון מהיכן ניתן לשאוב תקווה כדי לקדם מטרות:
- תקווה קוגניטיבית
ממד רציונלי שכולל את המחשבות והאמונות שיש לנו על האפשרות להשיג מטרה כלשהי, ואת הדרכים לממש אותה.
- תקווה רגשית
רגשות פחות מודעים, כאלו שמורכב יותר לשלוט בהם, אך גם הם מניעים את ההתנהגות שלנו, אפילו אם הם לא רציונליים וכנגד כושר השיפוט שלנו.
- תקווה מוסרית
ממד המתייחס לתקווה כדבר הנכון שצריך לקרות לאנשים שמגיע להם, פעמים רבות זו הדרך שלנו לתרום לתקווה של אחר שאנחנו מאמינים בו ומעשיו וחשים שמגיע לו להצליח בשאיפותיו.
- תקווה חברתית
ממד שמסתמך על הכוח שיש לנו כחברה ועל התמיכה ההדדית שאנחנו יכולים לספק בחתירה למטרה משותפת.
- תקווה תוצאתית
מימד ששם דגש על כוחה של ציפייה. הציפיות מהכוח של חינוך ולמידה למשל, יגרמו לנו להשקיע בתחום מתוך הבנה שהדבר יביא לנו תועלת.
- תקווה מוסדית
זהו ממד שמתאים למי שיש בהם אמון במוסדות השונים והוא יהיה נמוך יותר בקרב קהלים שמרגישים מודרים מהחברה או שלא מרגישים שהם יכולים לסמוך על ממסד ככלי לשיפור ויצירת עתיד טוב יותר.
- תקווה רוחנית
ממד של תקווה שהוא חלק מאמונה, לאו דווקא בהקשרים דתיים. זוהי התבססות על תחושת מטרה או ערך שהם גדולים מאיתנו.
תקווה לבדה היא אף פעם לא אסטרטגיה טובה, אבל אסטרטגיה ללא תקווה אינה אסטרטגיה כלל. ככל שנפענח את הממדים בהם אנו מזהים רמה גבוהה של תקווה, נוכל להגביר אותה גם כלפי עצמנו וגם כלפי אנשים מסביבנו.
לכניסה לפרסום לחצו כאן
|
|
|
